אל תתנפצו

תקציר:
-"מה זה?" ניר מביט בו, מבועת. ענת קפואה על עומדה. "ענת, מה זה? בבקשה!" "זה פרכוס". היא עונה בצליל אחיד, ממושך. עיניה נתונות בילד שלה. שלה . שמפרכס. "תעצרי את זה!" ניר מתחנן. היא מסתכלת על השעון. "ענת, די". ניר כמעט בוכה. ענת מניעה ראשה ימינה ושמאלה. מבטה נע בין מיכאל לשעון. שלוש דקות ועשרים שניות. אבל הוא לא מכחיל, ולא נראה במצוקה. אם זה ימשך יותר משש שבע דקות, גם היא תתחיל להיכנס ללחץ. וזה נגמר. ענת מציינת לעצמה ארבע דקות. נצח ארוך פחות מהן. -" אין, היא אפשר, סוף העולם. אני אומרת לך". סימי מחזיקה ביד אחת את התנוקת, ביד השניה נתמכת בקיר של חדר המדרגות. אתי משחררת את אסתי התינוקת מידיה בזהירות. "נסיכת הבנין". היא נושקת לתינוקת שופעת השערות השחורות. "יופי, תשאירי אותה אצלך", סימי נושפת, "ואחרי שאת מגדלת אותה שעה תתקשרי לעדכן אותי אם את מוכנה לקבל אותה לאימוץ או לא. לא מבינה איך את עברת את הסרט הזה פעמיים".

עותקים